במידה מסוימת אתה חייב להכנס לסרט של עצמך
אתה לא יכול לתת לעולם להכתיב לך אחד לאחד איך לחיות את החיים
השיטה בה העולם עובד כרגע היא לא בצד שלנו לגמרי
אם למערכת שמנהלת כוח עצום היה אינטרס שיהיו לך את הכלים להתפתח בצורה שבאמת טובה לך,
היא לא הייתה מגיעה להיות מערכת שמנהלת כוח עצום
בשנים הקרובות מערכת הכלכלה בעולם הולכת להשתנות.
אם היום הקפיטליזם יוצר מצב של גופים מרכזיים ששולטים בתעשיות שלמות,
בעתיד הקרוב מירב האינטרקציה תהפוך ותחזור להיות מקומית, קהילתית.
עובדתית יותר ויותר אנשים היום מתפרנסים מהכישורים והידע שלהם. יותר מאי פעם.
אם פעם הדרך היחידה שלך ללמוד משהו להרוויח ממנו כסף / לחם הייתה או ללכת לבקש התלמדות בחנות הקרובה לביתך, או ללכת לעבוד במפעל, או ללמוד באוניברסיטה, היום אנחנו מסוגלים יותר מאי פעם בכמה לחיצות כפתורים להגיע לכל מידע שבני האנוש חשופים אליו.
ויותר מזה, בכמה לחיצות כפתורים, אפשר להגיע לאנשים שאנחנו שואפים לעשות את מה שהם עושים.
במיוחד אם אדם יודע לאן הוא רוצה להגיע, והוא מתכנן לשם, הוא יגיע. ואני מדבר ברמת המספרים, לא פנטזיות. אם מישהו עכשיו תקוע בעבודה שלא מכניסה לו מספיק, אז יש תשובה איך לשפר את זה, רק צריך לדעת לאן רוצים להגיע ומשם לתכנן אחורנית. (ולהיות בסבלנות)
חלק מהחיים זה חיקוי, וזה בסדר ללמוד ולקחת השראה מתוך מקום של חשיבה עצמאית.
אם המשפט "להגיע לאנשים שעושים את מה שאתם רוצים לעשות" כיווץ אתכם וגרם לכם להרגיש לא בנוח, זה פשוט אומר שעוד לא עשיתם סוויץ' במחשבה לגבי ממי מותר לכם ללמוד.
העולם הולך וחוזר לכיוון קהילות קטנות.
הכל מעגלי בחיים.
דברים שהם אמת אבסולוטית לדעתי האישית:
או, כמה אמירות שיעזרו לכם להבין איך אני חושב על העולם –
- לדעת מה לעשות לוקח פחות זמן מלהאמין בעצמך.
התהליך של בניית אמונה עצמית הוא הרבה יותר ארוך ודורש עבודה פנימית יותר משמעותית מאשר הידיעה של מה אפשר לעשות במציאות שישפר בטווח יותר קצר את החוויה שלך בתוך המציאות עצמה, מה שעם הזמן ישפיע על החוויה שלך מול עצמך, עד שנבנית מה שנקרא אמונה עצמית
- אין קשר ישיר בין "מקצוענות" לבין "כסף בכיס"
אתה יכול להיות איש מקצוע ברמה מושלמת, ועדיין, אם אף אחד לא מכיר אותך, אתה לא תעבוד עם אף אחד, ולא תעשה כסף.
ואחרון
- אין קשר בין "חוכמה" לבין "גודל הכנסה"
תחשבו על זה,
איך זה שיש אנשים שאתם חושבים שהם "נעל",
אבל יש להם יותר כסף מכם?
זה, כי שוב, אין קשר בין חוכמה, מקצוענות, יסודיות או אכפתיות
לבין כמה כסף יהיה לנו בכיס
(כן יהיה קשר מסוים, אבל לא מכריע)
אנחנו רואים מיליוני דוגמאות של אנשים שעושים יותר כסף מאיתנו והם לא בהכרח יותר מיומנים או מקצועיים מאיתנו..
אז מה כן משפיע על הכסף בכיס? –
הקורלציה האמיתית להכנסה מתחילה בתחושת ערך עצמי.
ופה בעצם מתחיל המכתב הזה.
אנחנו יודעים שאנחנו הולכים לעשות הרבה כסף.
כעת מה שמעניין אותנו זה להמשיך ללמוד ולחקור מה שמסקרן אותנו,
אנחנו ממשיכים לפתח את הערכים שלנו,
ואנחנו מיום ליום משפרים את ראיית העולם שלנו.
זאת שיטת החיים שלי.
אז למה יותר קל לדעת מה לעשות מאשר להתחיל להאמין בעצמך?
בתור התחלה שווה להבין שיותר קל ללמוד משהו חדש מאשר לשנות הרגלים שהולכים איתנו 10-20-30 שנים.
וללמוד משהו חדש בקונטקסט של הטקסט הזה, זה ללמוד כישורים חדשים (בעיקר בהקשרים מקצועיים) שיובילו לתחושת ערך עצמי מחוזקת עקב הצלחות קטנות שבונות עמוד שדרה.
או במילים יותר פשוטות – אתה לא יודע משהו, ואז אתה מתחיל פרויקט קטן, ואז אתה מתנסה עם זה, ואז אתה חווה תחושת הצלחה קטנה, ואז זה גורם לך להרגיש יותר טוב כי אתה משתפר, ואז אתה גם רוצה להתמיד, ואז אתה כבר כן יודע משהו.
אין שום טעם שאכתוב פה דרכים פרקטיות לכביכול "איך גובים מחיר יותר גבוה לשעה" או "איך מרוויחים יותר עבור העבודה שלי" וכו' וכו'….
הנקודה פה היא מאוד ישר ולעניין, ואם יש פה קו מחשבה אחד שאני רוצה שילך אתכם מכל הטקסט הזה, זה ש-
יש קשר ישיר בין הערך העצמי לבין כמות הכסף שיהיה לך בכיס.
- אם אתה רוצה לעשות יותר כסף, תתחיל להעריך את עצמך
- אם אתה לא יודע איך "להעריך את עצמך" אז אתה צריך לבנות פילוסופיה לגבי זה, מה זה בשבילך להעריך, מה זה ערך מבחינתך, מי האדם שאתה מדמיין שאתה, ועוד שאלות בקו כזה שיגרמו לך לחשוב לעומק על היחסים שלך עם עצמך
- אם זה נשמע לך "קרינג'י" אז דחוף תתחיל לאהוב את עצמך (ואני מסכים ש-"לאהוב את עצמך" זה קרינג'י) כי אני לא רואה מועד שהחיים יבואו ויתחילו להעריך אותך ככה סתם. זאת אומרת שזה יחמיר, ולא ישתפר. בדיוק כמו הרגל מגונה שלנו. הרגלים של חוסר הערכה עצמית אלו הרגלים שכל אחד צבר בדרך אחרת, חלקנו מהילדות, מהמשפחה, מבית הספר, מהצבא, זה לא חשוב, אם אתה מתחבר לזה, זה כנראה קיים אצלך במידה מסוימת
בשנים האחרונות, במיוחד ב-4 השנים האחרונות, החיים שלי מלאים ברצף של פריצות דרך, רעיונות גדולים ותהליך התקדמות יציב. התנסתי עם הרבה ממה שקשור להתפתחות אישית – מיינדסט, גוף, רוח ועסקים – ואחרי כל הזמן הזה… דברים מתחילים לזרום.
כשהחלטתי לרדת במשקל, תוך שנה אחת ירדתי 50 קילו.
כשהחלטתי לקחת ברצינות את העסק שלי ולעשות כל מה שצריך בשביל שזה יצליח, העשייה הפכה לזורמת וקלה
בהתחלה הייתי אובססיבי עם ללמוד הכל וכמה שיותר מהר.
בפעם הראשונה שהתחלתי להתעניין בעולם השיווק ועסקים, עף לי המוח.
אני זוכר שהייתי נמצא 10-11 שעות כל יום מול המסך
כל מאית שניה שהייתה לי הייתי מנצל עבור למידה
כשהייתי בעבודה והייתי יוצא להפסקת צהריים, הייתי ממשיך לקרוא ולחקור
גם בתחבורה הציבורית כל הזמן המשכתי לחפש פיסת אינפורמציה שתסגור לי עוד מידע בראש
הגעתי למצב שכל-כך התעמקתי בתחום הזה, שלא יכולתי לשמוע עליו יותר. אירוני במידה מסוימת.
כששמעתי מילים שקשורות לתחום רציתי להקיא. הרגשתי שמלאתי את המכסה של מה מוח אנושי יכול להכיל.
במיוחד כשנותנים לו אינפורמציה אין-סופית בלי לתת לה שימוש.
הבנתי שככל שאני צובר אינפורמציה ולא מוציא אותה לפועל, המוח שלי נהיה חולה.
רציתי להתקדם ולפתור את זה, מה שהוביל אותי לפתח שיטה שתעזור לי לעד לי ללמוד כל דבר שאני רוצה בזמן פסיכי.
השיטה שלי ברמה הבסיסית, היא כזאת: בהנחה שאני לא יודע כלום על מה שאני מנסה ללמוד –
- אני מחליט מה אני רוצה ללמוד (אפשר לגשת לזה בשתי דרכים – אני יכול לרצות ללמוד תחום כמו שיווק דיגיטלי, או, שאני יכול לרצות ללמוד איך לבנות לעצמי דרך להתפרנס מהמחשב. האחד יותר טכני והשני יותר קשור לתחושה פנימית)
- אני בוחר לאיזו מטרה זה הולך לשמש אותי (אובייסלי לעשות כסף, אבל לא רק, אלא זה גם הולך לתת לי כלים או בסיס לבניית כל עסק שאחשוב עליו בעתיד, מה שיבנה לי הרגשת ביטחון שמבוססת על העובדה שאני תמיד יכול לעשות כסף, לא משנה איפה אני נמצא)
ואני מתחיל לפרק את זה לתוכנית למידה בסיסית שתתן לי כיוון.
לפעמים הפרקטיקה שלי לא תעזור לכולם, אבל העקרונות יהיו זהים לכל בן אנוש
דבר ראשון אני פותח גוגל, מתחיל לחקור קצת על הנושא באופן הכי בסיסי שיש.
לרוב אני פותח את שלושת האתרים הראשונים, קורא פסקה ראשונה בכל אתר, ועוצר.
כל הזמן אני שואל את עצמי אם זה בכיוון של מה שאני מחפש, ואם לא – אני משנה את החיפוש שלי, מוצא מילה כללית או ספציפית אחרת ומנסה שוב.
אם כן – ממשיך לקרוא.
המטרה הראשונה שלי פה היא להתחיל ליצור רשת של הקשרים במוח שתשמש אותי כדי להבין את הנושא לעומק. אפשר לדמיין את זה כמו קורי עכביש שעל כל חוט יש נושא/מושג שמתחבר לנושא/מושג אחר וכן הלאה.
כשאני ניגש למשהו בפעם הראשונה, עולם המושגים והחיבורים של אותו הנושא עוד לא קיימים אצלי בראש, לכן הדבר הראשון שאני רוצה לעשות זה להתחיל לזרוע חוטי מחשבה וחיבורים בין מילים, לתמונות, לסרטונים שאראה תוך כדי הלמידה.
אחרי שצברתי כמות דקות שנותנת לי הרגשה שיש לי בסיס מינימלי, אני עובר לשלב הבא
"אני טובע באינפורמציה" = "אני צריך פרויקט"
אין סיכוי בעולם הזה שאתה תשב לקרוא 3 ספרים על תחום שאתה מתעניין בו ואתה לא תצא עם ידע קצת יותר מבסיסי. לא מדבר על ניסיון, אבל ידע כלשהו.
המטרה שלך כרגע זה לעשות מרינדה של אינפורמציה חדשה למוח שלך
הדרך הכי פרקטית ושימושית בשבילי היא לעשות ככה;
- למצוא ספר מומלץ בתחום
- למצוא פודקאסט מומלץ בתחום
- למצוא יוצר תוכן שמתחברים אליו
ולהתחיל לבנות מעגל אינפורמציה חדש שדרכו אפשר לטעום בנקודות קטנות על התחום שלומדים עליו ומכך לבנות הקשרים וחיבורים במוח.
יש פה עניין חשוב לתהליך –
ברגע שאתה קורא, שומע או רואה משהו ומרגיש את הסקרנות עושה לך גיץ במוח,
נסה לחקור יותר בכיוון הזה או נסה לרשום מזה רעיון.
זה לא שריר מובן מאליו! כמה פעמים משהו מסקרן אותך ואתה ממשיך לחקור אותו? תהיה כנה. (אני משתגע מאנשים ששואלים שאלה כללית, אף אחד בחדר לידם לא עונה להם, והם שוכחים מזה בלי להוציא את הטלפון ולבדוק. איך אפשר להשוות בכלל את כל המידע שיש ביקום בלחיצת כפתור לעומת האנשים שלידך בחדר?)
אם תתחיל לעשות את זה, כמות הרעיונות והכיוונים שתחשף אליהם בתקופה הזאת שתאכיל את המוח שלך בידע חדש, יגרמו לך להיות בחשיבה מתמדת.
הרעיונות החדשים יתחילו להגיע, אז תתעד אותם, תמצא שיטה שנוחה לך, פנקס קטן בכיס או פתקים בפלאפון, זה לא משנה, תתעד, אתה לא תזכור.
כמו שכתבתי קודם, הייתה תקופה בחיים שכל-כך רציתי ללמוד ולהתפתח, שבאמת הייתי מנסה להכניס "למידה" בכל שניה שהייתי ער. האובססיות האלה טובות רק אם יודעים להוציא מהן את המקסימום.
כשאתה מתחיל להתערבל עם עצמך ולא להוציא לפועל משהו מכל ים האינפורמציה שנחשפים אליה, מגיעים למצב שהמוח נחסם.
ובלי קשר, תכלס עכשיו, צריך ממש להתאמץ כדי כל היום ללמוד ובסוף לא ללמוד מזה כלום. כמובן שחייב איזון בכל דבר שעושים, אבל יותר משצריך איזון, צריך –
פרויקט קטן ונחמד
במקביל ללמידה החדשה אתה צריך פרויקט להתנסות עליו.
אפשר לקחת את זה למיליון צורות ודוגמאות.
אם אתה רוצה ללמוד בניית אתרים – תבנה אתר במקביל ללמידה
אם אתה רוצה ללמוד גינון – תתחיל לאסוף ציוד בסיסי
אם אתה רוצה לשפר תקשורת בין אישית – דבר עם יותר אנשים
אני יכול להמשיך עם זה לנצח…
אני מעדיף להמנע מלתת דוגמה ספציפית.
אני חושב שהשיטה הזאת עובדת לכל תחום וצריך לענות עליה בצורה הוליסטית.
יש לי שאלה שאני אוהב לשאול את עצמי ואחרים והיא כל-כך קלישאתית שעדיין יש בתוכי חלקים קצת מגחכים כשאני קורא את זה, אבל אני באמת מאמין ש-"אם אחרים מצליחים במה שאני רוצה להצליח בו, למה שאני לא אצליח?"
ככל שעובר הזמן זה מחלחל לי למוח יותר ויותר עד שזה עכשיו כמעט 100% הטבע שלי.
הרי, זה כל-כך לוגי. אין פה אגו, אין פה רגש, אין פה עניין של בטחון עצמי או אמונה, יש פה נטו לוגיקה.
אם משהו X קיים בעולם, למה שמשהו X לא יתקיים שוב?
אני לרגע אתחיל מהסוף – לפעמים יש קשיים ומגבלות בחיים. לא כולם יהיו כוכבי כדורסל. אבל להניח שאין עוד לפחות מיליון אופציות לדברים אחרים גם כן מספקים שאפשר לעשות, זה פשוט לעצום עיניים (או חוסר מודעות למה קיים בעולם)
וככל שהמשכתי לשאול את עצמי את השאלה הזאת, זה יותר ויותר השפיע על הפעולות שלי בחיים ביום-יום, עד שלמצב שכבר שכחתי מה זה לחשוב שאתה לא מסוגל להצליח במשהו
המוח שלנו צריך טריגרים בשביל לעשות סוויצ'ים ושינויים חזקים במחשבה.
לפעמים שאלה מקפיצה לך זווית ראייה אחרת.
חשוב לי מאוד לשאול את עצמי מה חשוב לי.
אנחנו נוטים להעביר את הימים (את החיים) שלנו על אוטומט,
לפעמים מכוונים לאיזושהי מטרה חברתית מוסכמת מראש –
לרוב בצורת מסלול סטנדרטי של ביה"ס > צבא > אוניברסיטיה > חתונה > ילדים > פנסיה
כך שכל הפעולות התת-מודעות שלנו מכוונות לשם
ולעיתים חלקנו נזכרים לשאול אם זה באמת מה שאנחנו רוצים.
חושב שאני טועה?
תסתכל סביבך, רוב האנשים חיים על טייס-אוטומטי.
רובנו מקבלים תפקידים מסוימים מהחברה בתור ילדים, מטרות שהן חלקן שלנו וחלקן לא, ומשם, יאללה, סע.
שווה לשאול את עצמך אחת לתקופה מה באמת אתה רוצה שיהיה בחיים שלך ומה שם רק כי התרגלת.
אתה לא רוב האנשים. אתה קורא את זה. לך יש סבלנות לשבת על התחת ולהשקיע 15 דקות במשהו שמעניין אותך. רוב האנשים לא. המוח שלך בנוי אחרת, לא סתם יש לך את הסיבולת לקרוא את כל זה בעולם של מגה-דופמין, משהו בתוכך יודע שזה הרבה יותר נכון מכל הבולשיט שאתה יכול למצוא אם תקפוץ למסך אחר, או מכל הבולשיט שרוב החברה שלנו צועדת אליה אם היא לא תתחיל לקחת את עצמה בידיים. תנצל את המוח הזה. זה מה שאני מנסה לעשות פה בעצמי.
אני לא בא ללכלך על השכלה גבוהה, חתונה, ילדים או פנסיה.
מה שאני אומר זה ש:
הדרך הכי טובה ל-(הכנס כאן נושא מהחיים) זה שקר
רגע לפני שאני נכנס ללופ הזה של למצוא מה הדרך הכי טובה לעשות את מה שאני רוצה לעשות, אני תמיד אעדיף רגע לעצור ולשאול את עצמי כמה דברים, שאלות שבעיקר מובילות אותי לקבל בהירות לגבי איפה אני עכשיו ולאן אני רוצה ללכת:
- קודם כל, מה חשוב לי בחיים? השאלה הזאת סגורה כבר?
- ואם לא, אז –
- ממה כן אכפת לי? מתוך מה שאני מזהה שכן אכפת לי ממנו, אני יכול להסיק מזה מה חשוב לי בחיים?
- למה אני עושה את הדברים שאני עושה?
- כשאני קם בבוקר, ואני בוחר לעשות את מה שאני בוחר לעשות, למה אני בוחר לעשות את זה? כשאני ממשיך את היום שלי בצורה מסוימת, למה אני בוחר בדרך הזאת?
- איזה דברים אני יכול ללמוד כדי להשיג את מה שאני רוצה?
- איזה סיכונים אני לא לוקח?
- ממה תכלס אני מפחד?
- האם יש משהו שאני יכול לעשות לגבי זה?
זה לא תמיד מובן בהתחלה. ממש לא.
אם כבר, אני חושב שככל ששואלים את זה יותר פעמים, רק אחרי כמה עשרות פעמים התשובות נהיות יותר קונקרטיות ומחוברות למציאות. זה סוג של מיומנות שאפשר לבנות, הלדבר עם עצמך, הלהבין מה חשוב לך.
כדי שהשאלות האלה באמת ישפיעו עליי בצורה מסוימת, זה לא מספיק בשבילי לרפרף על השאלות, לענות בראש ואז לחזור לשגרה. כשאני באמת רוצה שזה יעזור לי להבין לאן פניי, אני צריך לשבת עם עט ונייר ולענות על זה שאלה שאלה. להתנתק מהכל לפחות לשעה, אולי לשים מוזיקה, אבל להתנתק, לרשום, ולקבל תשובות קצת יותר ברורות מאשר עוד פעם "אני לא יודע" כזה…
וכשהראש מאבד פוקוס, אז להשתדל להתרכז, עד שיש תשובות
זאת יכולה להיות שעה ששווה חיים שלמים
אני מת על פרודוקטיביות.
אני חושב שזה מושג מעולה.
אישית אני אוהב לחשוב על דברים באחוזים.
נגיד כשאני לוקח ביצה אחת מתוך 12 הביצים שיש במקרר, כמה אחוז מכל הביצים לקחתי? (8.3%)
כשאני חושב שעה מה חשוב לי, כמה זמן מכל היום אני מבזבז? (זה לא בזבוז) (התשובה היא 4.1%)
אני גם אוהב הסתברות.
כמו למשל שיש סיכוי של 1 ל-2 שאני אצליח בכל דבר שאנסה לעשות (שמים לב למוטיב החוזר?)
לא פופולרי לדבר על זה בצורה הזאת, אבל במובן מסוים אנחנו דמות, כל אחד מאיתנו. חלק משחקים תפקיד שהוא מקצוע כזה או אחר, חלק ישקיעו בדבר כזה או אחר, אבל בסוף, מתחת להכל, זה דמות. לחיים של עצמנו יש סינופסיס. יש תקציר קצר שמסכם את כל העלילה שעברנו עד היום ובקטנה גם על לאן אנחנו צועדים.
החלק הכי קשה זה לוותר על הצורך לשמור את "התסריט" מפעם. זה מרגיש קונספטואלית כמו לרצוח דמות. זה מה שנקרא הרגלים ישנים. דפוסי מחשבה ישנים.
פעולה שאנחנו חוזרים עליה = הרגל
הרגל שאנחנו לא אוהבים = בעיה
בעיה = פוגם באיכות המחשבה שלנו
תשנה הרגלים, המחשבה שלך תשתנה, החיים שלך ישתנו.
מכירים את הקטע הזה שאנחנו דוחים משהו מלא זמן ואז מגלים שזה הרבה פחות גרוע ממה שחשבנו?
אז ככה אבל לגבי הכל בחיים
אני חושב שכל אדם מסוגל ב-3 חודשים להתחיל שינוי תעסוקתי מטורף בחיים של עצמו. כל בנאדם עם 2 ידיים מסוגל להרוויח עוד 1,000ש"ח בחודש מהבית שלו מהמחשב. זאת תפיסה אחרת שאחרי שמתחילים איתה זה כמו כדור שלג. כשאתה עובד רק עבור מקום שמשלם לך פעם בחודש, אתה מקבל כסף פעם בחודש. כשאתה לומד כישורים לעשות כסף מדברים שאתה אוהב / יודע לעשות, אתה יכול לקבל כסף כל יום.
תגידו לי אתם למה אנשים לא עושים את זה. אמונה עצמית? פחד? חוסר ידע? כנראה שילוב בין שלושתם.
אם יש סיכוי שבעוד שנה מהיום אתה תראה את עצמך מתקרב לאיפה שאתה רוצה להיות, זה שווה את ההתאמצות.
בזמן האחרון אני מנסה לעשות אינטגרציה חזקה בין עסקים לרגשות לרוח.
אני הגעתי למסקנה שיש קורלציה מוחלטת בין היחס שלך כלפיי עצמך, החיים, עולם הרוח ועולם הרגשות שלך – לבין כמה כסף יהיה לך בכיס. תתחיל להאמין בעצמך מלך/מלכה, אין מישהו שיעשה את זה במקומך. אם אתה לא יודע מה זה אומר להאמין בעצמך, בנה פילוסופית חיים שעונה לך על השאלה הזאת.
אז מה היה לנו השבוע?
השקתי את האתר.
זה אשכרה מרגש אותי. לא מובן מאליו.
כמות הזמן שעברה בין הרגע שאמרתי בפעם הראשונה "אני צריך לפתוח אתר ולעלות לשם תכנים ארוכים" עד הרגע שעשיתי את זה הייתה מוגזמת.
כמה זמן זה לקח בפועל?
פחות משבוע…
שמישהו יוציא מזה מוסר השכל לחיים בבקשה.
